פסק-דין בתיק ס"ע 16225-08-10

1.         בפניי בקשת גלעם בע"מ ( "הנתבעת") לדחייה, על הסף, של תביעה שהגיש מר אחמד עתאמנה ( "התובע "), כנגדה ( "הבקשה").

הטעם שבבסיס הבקשה הוא, שחלף המועד והתיישנה זכותו של התובע להגיש את התביעה. כל זאת, בהסתמך על הוראות סעיפים 5(1) ו-6 ל חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 ("חוק ההתיישנות").

2.         להלן העובדות הרלבנטיות לעניין, בתמצית:

א.         התובע הועסק בנתבעת החל בשנת 1973 ועד לחודש מאי 1985, עת פוטר וקיבל פיצויי פיטורים בשיעור 100 אחוזים .

ב.         בחודש אוגוסט 2010, היינו עשרים וחמש שנים, לאחר סיום העסקתו - הגיש התובע לבית דין זה  את התביעה (נשוא הבקשה) התלויה ועומדת בבית הדין.

ג.          בתביעה טוען  התובע שהגיעו לו ביום פיטוריו - על פי הסכם שהיה קיים בנתבעת באותה עת, פיצויי פיטורים בשיעור של 300 אחוזים משכרו, ולא רק 100% פיצויי פיטורים ששולמו לו בפועל.

מכאן, שעילת התביעה בתביעה התגבשה, עם סיום העסקתו של התובע בנתבעת - בחודש מאי 1985.

ד.         ביום 06.05.10 הוכרז התובע, על ידי בית הדין השרעי, כפסול דין ומונה לו אפוטרופוס.

3.         לאחר שהוגשה התביעה, הגישה הנתבעת כתב הגנה וכן את הבקשה. ביום 01.02.11 התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים; טרם קיומו של הדיון הגיש כל אחד מהצדדים חוות דעת רפואית מטעמו, בשאלה האם מאז פיטורי התובע ועד מועד הגשת התביעה, היה התובע חסר מסוגלות לדאוג לענייניו ("חוסר המסוגלות") ולכן לא התיישנה זכותו להגיש את התביעה; לאחר שהנתבעת ויתרה על זכותה לחקור את המומחה מטעם התובע על האמור בחוות דעתו, ואילו בא כוח התובע חקר את מומחה הנתבעת על חוות דעתו - הורה בית הדין לצדדים להגיש סיכום טענותיהם בסוגית ההתיישנות בלבד, וכך עשו.

            כיון שאין חולק שהתביעה הוגשה למעלה מעשרים וחמש שנים, מיום הולדת עילתה, השאלה שבמחלוקת בין הצדדים, לצורך הכרעה בבקשה היא:

            היש להחיל על התובע את הוראות סעיף 11 לחוק ההתיישנות. ובתוך כך להכריע, ההיה התובע, בתקופה, שמיום פיטוריו ועד שהגיש את התביעה, חסר מסוגלות לדאוג לענייניו ולכן התביעה, בעת הגשתה טרם התיישנה (וזו טענת התובע), או שכטענת הנתבעת, בעת הגשת התביעה התיישנה לה זכותו של התובע להגישה.

טענות הצדדים:

4.         ואלו נימוקי הנתבעת/המבקשת ("הנתבעת"):

א.         העילה העומדת בבסיס התביעה דנן התגבשה במועד סיום העסקתו של התובע/המשיב ("התובע") בנתבעת - בחודש מאי 1985. התביעה הוגשה למעלה מ-25 שנה לאחר סיום עבודתו, משכך יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנותה.

ב.         לעניין טענת התובע לחוסר מסוגלות בתקופות הרלבנטיות לתביעה - מיום פיטוריו ועד מועד הגשת התביעה - לא עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח את חוסר המסוגלות, ולכן אין להחיל, בנסיבות העניין, את סעיף 11 לחוק ההתיישנות ולהאריך את תקופת ההתיישנות כמבוקשו.

ג.          חוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעם התובע אינה רלבנטית למחלוקת שכן היא אינה מתייחסת לשאלת מסוגלותו. מנגד, חוות הדעת הרפואית הנגדית שהוגשה על ידי הנתבעת דנה בהרחבה בשאלה זו, ונמצא בה כי במהלך רובן המכריע של השנים שחלפו ממועד סיום העסקתו של התובע ועד להגשת תביעה זו היה התובע בעל מסוגלות לדאוג לענייניו ולטפל במימוש זכויותיו. הא ראייה, כי עובר להגשת תביעה זו פנה התובע לנתבעת בעצמו לצורך מיצוי זכויותיו.

ד.         הגשת התביעה 25 שנים לאחר התגבשות עילתה הנטענת מעמידה את הנתבעת בפני מגבלות ראייתיות משמעותיות, עד כדי פגיעה ממשית בזכויותיה.

5.         מנגד טוען התובע:

א.         במקרה דנן חל סעיף 11 לחוק ההתיישנות, שכן מחלת התובע פגעה בשיקול דעתו ובכושר שיפוטו והוא לא היה מסוגל לדאוג לענייניו החל מפרוץ מחלתו בשנת 1987. לפיכך, יש להאריך את תקופת ההתיישנות.